Vayedaber

Simple Havroutah

Daf 52a

אִיבַּעְיָא לְהוּ: כִּסָּהוּ כִּסּוּי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד לִפְנֵי שְׁווֹרִים, וְאֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי גְמַלִּים; וַאֲתוֹ גְּמַלִּים וְאָרְעוּהּ, וְאָתוּ שְׁווֹרִים וְנָפְלִי בֵּיהּ – מַאי? אָמְרִי: הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּשְׁכִיחִי גְּמַלִּים – פּוֹשֵׁעַ הוּא! וְאִי דְּלָא שְׁכִיחִי גְּמַלִּים – אָנוּס הוּא!

Rachi (non traduit)

Rachi

אי שכיחי גמלים פושע הוא. אף לגבי שוורים דאית ליה לאסוקי אדעתיה דגמלים מרעי ליה:

ואתו שוורים ונפלו ביה. דאי נפלו ביה גמלים לא מבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא:

וארעוה. קלקלוה ונעשה רעועה:

Tossefoth (non traduit)

Tossefoth

ואתו שוורים ונפלו ביה. פ''ה דאי נפלו בו גמלים לא מיבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיחי גמלים כלל יש לחוש שמא יבאו גמלים ויפלו אבל אין לחוש שירעו גמלים ויפלו אחרי כן שוורים:

תָּא שְׁמַע: כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת – פָּטוּר. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא כָּרָאוּי לִשְׁווֹרִים וְכָרָאוּי לִגְמַלִּים – הֵיכִי נְפוּל? אֶלָּא לָאו כָּרָאוּי לִשְׁווֹרִים,

לָא צְרִיכָא, דַּאֲתוֹ לִפְרָקִים; מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאָתַיִין לִפְרָקִים – פּוֹשֵׁעַ הוּא, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ אַסּוֹקֵי אַדַּעְתֵּיהּ; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּהַשְׁתָּא מִיהַת לֵיכָּא – אָנוּס הוּא?

כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת – פָּטוּר. כֵּיוָן דְּכִסָּהוּ כָּרָאוּי, הֵיכִי נְפַל? אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר בַּר חָנָה: שֶׁהִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ.

גְּמָ' וְרִאשׁוֹן עַד אֵימַת מִיפְּטַר? אָמַר רַב: בִּכְדֵי שֶׁיֵּדַע. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בִּכְדֵי שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בִּכְדִי שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ, וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים, וְיִכְרוֹת אֲרָזִים וִיכַסֶּנּוּ.

Rachi (non traduit)

Rachi

ויכרות ארזים כו'. אבל לשני שבא ונשתמש בו לא יהבינן שיעורא כולי האי דהוה ליה לאותובי שומרים עילויה:

ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו. אע''פ שלא בא וראהו חייב בחלקו ולא רמיא כולה אשני דהא לא גילהו דנחייביה משום פותח לשון מורי. לשון אחר עד כדי שיודיעוהו אפי' בא וראהו פטור עד שיודיעוהו. ולשון ראשון כשר:

בכדי שידע. שיבא גם הראשון אחרי כן ויראנו מגולה הואיל ושניהן יודעין שהוא מגולה רמיא חיובא אתרוייהו:

גמ' וראשון עד אימת מיפטר. היכא דבא השני ונשתמש בו ולא כסהו עד אימת רמיא כולה חיובא אשני וראשון פטור:

Tossefoth (non traduit)

Tossefoth

בכדי שידע. כלומר שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מחייב דאין סומך אשמיעה עד שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר עד שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים וה''ה השני שנותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שם שומרים שלא יפול שום דבר בבור:

נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּיב. בֵּן אוֹ בַּת, עֶבֶד אוֹ אָמָה – פָּטוּר.

Rachi (non traduit)

Rachi

בן או בת. כלומר אע''ג דקטנים הן וליכא למימר איבעי להו עיוני ומיזל אפ''ה פטור מגזירת הכתוב שור ולא אדם חמור ולא כלים:

שור חרש שוטה וקטן כו'. מפרש בגמ':

נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו – וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו – וְנִתְקָרְעוּ; חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה, וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.

Rachi (non traduit)

Rachi

בכלי שור. שייכא שבירה העול והמחרישה בכלי חמור שייכא קריעה חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו:

נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּיה – חַיָּיב, לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּיה – פָּטוּר.

Rachi (non traduit)

Rachi

לאחריו מקול הכרייה פטור. כדמפרש בגמרא ואיידי דנקט ברישא מקול הכרייה תנא סיפא לאחריו מקול הכרייה:

חייב. בעל הבור ואפילו שור שהוא פקח דאמר לקמן (בבא קמא דף נד:) במתניתא דבעל הבור פטור דאיבעי עיוני ומיזל הכא חייב שקול הכרייה ביעתתו ובגמרא פריך נימא כורה גרם ליה. ל''א לפניו מקול הכרייה בעל הבור חייב דאע''ג דאיכא למימר כורה גרם ליה וכורה גרמא בעלמא הוא דעבד דקי''ל המבעית את חבירו פטור מדיני אדם ותרוייהו ליפטרו אפ''ה בעל הבור חייב כר' נתן כדמפרש בגמ' וזה שמעתי:

נפל לפניו מקול הכרייה. בור כרוייה ונכנס כורה שכיר לתוכו להרחיב או להעמיק ושור הולך על שפת הבור ושמע קול הפטיש ונבעת ונפל על פניו בבור:

מַתְנִי' כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגוּלֶּה, וְלֹא כִּסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּיב. כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת – פָּטוּר. לֹא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת – חַיָּיב.

Rachi (non traduit)

Rachi

פטור. ובגמרא פריך הואיל וכראוי הוא היכי נפל:

כסהו כראוי. ועבר עליו השור או חמור ונפל ומת:

השני חייב. והראשון פטור ובגמרא מפרש עד מתי ראשון פטור אבל לא כסהו ראשון ובא שני ומצאו מגולה ולא כסהו שניהן חייבין ודקתני השני חייב הא אוקימנא שהניחו ראשון לשני משתמש וסמך עליו שיכסנו:

ומצאו מגולה. כגון שהתליע ונשבר הכסוי:

ובא השני. להשתמש בו:

מתני' כסהו הראשון. כשנשתמש בו:

מַאי מַשְׁכּוּכִית? הָכָא תַּרְגִּמוּ: קַרְקַשְׁתָּא. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: עִיזָּא דְּאָזְלָא בְּרֵישׁ עֶדְרָא – כְּדִדְרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: כַּד רָגֵיז רָעֲיָא עַל עָנָא, עָבֵיד לְנַגָּדָא סַמְוָתָא.

Rachi (non traduit)

Rachi

קרקשתא. גרסינן זוג שמקרקש בה לפני העדר והולך כולו אחריו:

עיזא דאזלא בריש עדרא. יש לבעל העדר עז חריף ודרך העזים להלך בראש והעדר הולך אחריהם:

עביד לנגדא סמותא. לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין:

הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּמְשִׁיכָה – לִיקְנֵי בִּמְשִׁיכָה! אִי בִּמְסִירָה – לִיקְנֵי בִּמְסִירָה! לְעוֹלָם בִּמְשִׁיכָה, וּבָעֵי לְמֵימַר לֵיהּ: ''לֵךְ מְשׁוֹךְ וּקְנֵי'', וְכֵיוָן דְּמָסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית – כְּמַאן דְּאָמַר לֵיהּ: ''לֵךְ מְשׁוֹךְ וּקְנֵי'' דָּמֵי.

Rachi (non traduit)

Rachi

אי במסירה. קני להו שהיה רה''ר או חצר שאינה של שניהן שאין משיכה קונה שם דאין משיכה אלא בסמטא או בחצר של שניהן בהמוכר את הספינה בבבא בתרא (דף עו:):

ליקני במשיכה. למה לי מסירת משכוכית:

ה''ד אי במשיכה. שהכישה במקל ורצתה לפניו שכן דרך בהמה דקה:

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: הַמּוֹכֵר עֵדֶר לַחֲבֵירוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית – קָנָה.

Rachi (non traduit)

Rachi

משכוכית. לקמיה מפרש דבר המושך כל העדר אחריו:

הֵיכִי דָמֵי? אִי בְּכַסְפָּא – לִיקְנֵי בְּכַסְפָּא! אִי בַּחֲזָקָה – לִיקְנֵי בַּחֲזָקָה! לְעוֹלָם בַּחֲזָקָה, וּבָעֵי לְמֵימַר לֵיהּ ''לֵךְ חֲזֵק וּקְנֵי''; וְכֵיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַפְתֵּחַ, כְּמַאן דַּאֲמַר לֵיהּ ''לֵךְ חֲזֵק וּקְנֵי'' דָּמֵי.

כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַפְתֵּחַ – קָנָה.

Tossefoth (non traduit)

Tossefoth

כיון דמסר לו מפתח קנה ה''ד [אי] בכספא כו'. רשב''ם מפרש בפ' חזקת הבתים (ב''ב ד' נב:
ושם ד''ה נעל) גבי נעל וגדר כל שהוא בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין אבל סגר הדלת בנכסי הגר אין חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואע''ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש מסכת פסחים (דף ד. ושם) דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה''ה לקנותו ה''מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני וקשה לר''י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי חמץ הוא דתלוי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול ליכנס בזה הבית לבדוק ומה שפי' דלא קני בנעילת דלת אין נראה דבגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא נעילה לחוד קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת היה ואע''פ שאסור לקנות בשבת בשכיב מרע שרי שלא תטרוף דעתו כדאמרי' בפרק מי שמת (ב''ב דף קנו:
ושם) ובחזקת הבתים (שם דף נז.) נמי מוכח גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הגמרא מ''ש רישא ומ''ש סיפא ומשני אמר רבא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה א''כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סגי ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מיניה מיא הוא דאמרי' בחזקת הבתים (ב''ב דף נג.) דהוי כמבריח ארי אבל נעל שנעל דלת בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכחא מילתא שהבית שלו וקני בנעילה לחודה והא דאמר התם הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה אורחא דמילתא נקט שאותו שמעמיד דלתות רגיל לנעלם וה''ה נעל ולא העמיד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source